אחרי קמפיין עם כ”כ הרבה מיילים

תכננתי לתת לכן הפסקה

וממילא מוצ”ש יהיה ט’ באב

אז מי מדבר על מייל עם עוגות?

אבל אז קיבלתי מייל מהרב ישראל מאיר גלינסקי

והמסר שלו היה חודר כ”כ

מנחם כ”כ

ומלא משמעות כ”כ

שהבנתי שלא סתם הקב”ה נתן לי גישה למיילים של 5000 בנות ישראל טהורות וקדושות

ובאישורו אני פשוט מעתיקה לכן את המייל הזה לכאן

בתקווה שהוא יתן לכן מה שהוא נתן לי

ואולי יותר…..

הלוואי ונתראה בביהמ”ק והטקסט הזה יהיה לא רלוונטי – אמן!

[הערה קטנה: תקראו עד הסוף, אני קראתי והתרגשתי ואח”כ כשהקראתי לבעלי ראיתי שבעצם לא קראתי עד הסוף והפסדתי את הנחמה הכי גדולה שיש שם]

—

את השורות הבאות –

לא תמיד אפשר לכתוב…

ולכן הן נכתבות כעת,

כמה שעות לפני תשעה באב!

[אינני יודע מתי תקרא את זה

לפני תשעה באב, במהלכו, או לאחריו

בכל מקרה ומתי שזה יהיה –

זה לגמרי רלוונטי]

אנחנו חיים בדור –

שבו לכל בעיה יש פתרון!

ואם אין פתרון – כנראה שזו לא בעיה…

– סובל/ת מכאב ראש או גב? יש פתרון!

– הילד נמוך מדי? יש פתרון!

– מרגיש שאינך ממצה את עצמך? יש פתרון!

– קשה לך עם המינוס/המשכנתא? יש פתרון!

– לא מרגיש טעם בלימוד? יש פתרון!

רוצים להתחתן ולא מצליחים? נעזור לכם!

התחתנתם ולא מסתדרים? נעזור לכם!

רוצים להתגרש? נעזור לכם!

רוצים ילדים? נעזור לכם!

רוצה הפסקה? נעזור לכם!

– יש בעיה שלא מצאת לה פתרון?

גם לזה יש פתרון!

– כל הפתרונות לא עזרו לך?

ובכן, גם לזה יש פתרון!…

ואם עדיין היו דברים,

שלא נמצאו להם פתרונות –

כעת ה-AI בטח כבר ימצא את הפתרון המבוקש.

—

כן!

גם המכון הזה,

שממנו נשלח המסר הנוכחי –

נוסד ונועד בכדי להמציא פתרונות לבעיות.

ולא, אין כל תלונה חלילה.

אדרבה, תודה לה’!

שיש כל כך הרבה פתרונות, ובהישג יד.

אבל יש רגעים, נדירים אמנם –

שבהם צריך לומר את האמת!!

ותשעה באב, הוא אחד הרגעים הנדירים הללו.

ומה האמת? –

שכל הפתרונות הללו

אינם אלא פתרון מלאכותי

לכאב מאד מאד עמוק, שאין לו פתרון!

והכאב הוא –

שאין לנו בית!!

יש לנו הכל – אבל אין לנו מקום בעולם!

ואם כך, כל מה שיש לא באמת עוזר…

יהודי,

– לא משנה מה יש לו וכמה,

– לא משנה כמה הוא מצליח,

– לא משנה כמה הוא מתקדם ומשיג,

הוא תמיד ירגיש בודד!

כי לפני אלפיים שנה,

הבית שלנו נהרס,

ומאז אין לנו מקום שהוא שלנו.

פשוט אין.

זה לא באמת משנה –

אם זה יהודי בדור האינקוויזיציה,

או בדור ה-2025 פלוס!…

זה אולי משנה איך אנחנו נראים מבחוץ

אבל לגמרי לא משפיע על איך אנחנו מרגישים מבפנים!

בפנים – זה אותו יהודי בודד!

מסכן, הומלס, חסר בית, מרוחק ומנודה.

והבדידות הזאת –

כואבת, חונקת, מעיקה ומציקה

כל יום, כל היום, בכל מקום ובכל מצב!

אז נכון –

יש לנו המון גלידות וארטיקים,

אטרקציות מכל הסוגים,

ולהבדיל, גם המון תורה ומצוות ורוחניות

אז מה?!

אבל אין לנו בית!

יש היום ב”ה ארגונים נפלאים –

שמסייעים ליתומים ואלמנות,

ולהבדיל, לחולים סופניים.

הם משתדלים להנעים להם ככל האפשר –

עם אטרקציות, ומתנות, והפתעות וממתקים!

וזה באמת מרגש, ונותן קצת אוויר.

אבל בסוף… אחרי כל החוויות הנהדרות –

הם חוזרים הביתה, לחיים הרגילים

ושם – הם נשארו יתומים / אלמנות / חולים רח”ל

ואת הכאב הזה, אף אחד לא יכול לקחת!

גם את הכאב שלנו –

אף אחד לא יכול לקחת!

זה נהדר, שיש הרבה חוויות

זה נפלא, שיש הרבה פתרונות

זה מרגש, שיש הרבה שפע

אבל – זה לא פותר את הכאב!!!

—

אז יש פעם אחת בשנה –

שבה אנחנו מקבלים רשות,

להניח את הכאב הזה על השולחן

ולתת לו להיות. טבעי, חשוף, כואב ומריר –

כפי שהוא באמת!!

הזמן הזה, הוא תשעה באב.

כבר כמה שבועות, שאומרים לנו –

אל תאכל ארטיק!

אל תלך לים!

אל תשמע מוזיקה!

למה? כדי להתעלל בנו?!

חלילה.

משום שכואב לך!!!

אז אל תסתום את הכאב הזה עם ארטיק!

אל תפצה את עצמך עם מוזיקה!

ואל תברח מעצמך אל הים!

אלא – תראה אותו, את הכאב. תניח לו להיות.

וכשמגיע תשעה באב –

אנחנו עושים עוד צעד קדימה,

ומוותרים גם על הרוחניות!!

אל תרגיע את עצמך בלימוד תורה,

אל תחנוק את הכאב עם הנחת תפילין,

ואל תדחיק את הבדידות עם חברים.

לא!

ותאמר את האמת:

תסתכל לעצמך בעיניים

אני בודד! אני יתום! אני מסכן!

אין לי בית! אין לי אבא! אין לי אמא!

אין לי טעם אמתי בחיים!

הכל רק ב’כאילו’, ומלאכותי, והצגה

בפנים בפנים – פשוט מר לי!

זאת האמת!

לא תמיד נעים לראות אותה,

ולא תמיד אפילו ‘מותר’ לדבר עליה.

כי זה כואב מדי, ועלול לפרק אותנו.

אנחנו מצווים לתפקד, להתקדם, לפעול, ולחיות.

אבל, פעם אחת בשנה –

מותר לנו!

מותר לנו לבכות! מותר!!

—

אז אם תשעה באב,

היה נראה לנו כמו משהו שלא שייך לנו,

אולי אפילו כמו מטרד שאנו מצפים להיות אחריו…

כאילו דורשים מאתנו להמציא איזה כאב,

ולבכות על משהו שמעולם לא הכרנו –

זהו שלא!

לא צריך להמציא שום כאב –

ולא לבכות על משהו שאיננו מכירים.

הכאב קיים, ובענק.

ואנו מקבלים רשות, להציף אותו,

כפי שהוא, בגודל טבעי!

ולתת לו לבכות את עצמו, בלי לחנוק ובלי לעצב!

וזו המתנה הכי גדולה

שאנחנו יכולים לקבל – כל עוד אנחנו בגלות!

האפשרות לבכות את הבדידות, את העגמת נפש, את הצער

שמלווה אותנו כל יום וכל היום.

להתנקות ממנו, להשתחרר, להתקלף –

ולהגיע לרגע אמיתי של נחמה!

כן.

כי כאשר יהודי בוכה את כאב הבדידות,

הוא מגלה פתאום לידו,

עוד מישהו שבוכה את אותו כאב!…

זה אבא שלנו, והוא לא הלך לשום מקום.

הוא אתנו יד ביד באותו כאב.

ואם כך, מהרגע שגילינו את זה –

אנחנו כבר לא לבד!

אה, לא לבד?!

זה כבר סיפור אחר!!

מהרגע הזה, יש לי כח לעבור הכל.

כי לבד – אי אפשר לעבור כלום

אבל ביחד – אפשר לעבור הכל.

כל המתאבל על ירושלים

זוכה ורואה בשמחתה!

ישועות ונחמות

ישראל מאיר גלינסקי

 

 

באהבה ותקווה לנחמה

רוחמה.

נ.ב.

אפשר להוריד ולהדפיס

לעצמכן ועוד עותקים לחלק לאחרים זה כאן

אפשר לקבל מיילים מהרב גלינסקי בעצמו מכאן